פסק-דין בתיק ע"א 2344/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט רמי אמיר), מיום 11.12.01, בת"א 5691/01, שדחה בקשה שהגישה המערערת לביטול פסק-בוררות (להלן:- " פסק-הבוררות") שנתן הבורר כב' השופט (בדימוס) חיים אילת (להלן:- " הבורר"), ביום 16.7.01.

1.                    העובדות וההליכים המשפטיים

(א)                המערערת הגישה תביעה כספית (להלן:- " התביעה") נגד המשיבה לתשלום שלושה חשבונות בגין עבודות שביצעה באתר בניה בפתח תקוה בסכום קרן של 367,926 ש"ח נכון לאוגוסט 1996 (476,632 ש"ח נכון ליום 17.6.99 - מועד הגשת התביעה). המשיבה הגישה כתב תביעה שכנגד על סך 739,640 ש"ח בעילה של תשלומי יתר (להלן:- " התביעה שכנגד"). בית משפט קמא העביר את הסכסוך להכרעה לפני הבורר.

(ב)                 ביום 16.7.01 ניתן פסק-הבוררות. הבורר הנכבד קבע, ביחס להתחשבנות הכספית בין הצדדים, שהמערערת הגישה במהלך העבודה מספר חשבונות בגין עבודות שבוצעו ואושרו על-ידי הפיקוח (עמ' 4 לפסק הבוררות), ולא קיבל את גרסת עדי המשיבה שהחשבונות היו טעונים בדיקה נוספת ושהתגלו בהם חריגות. הבורר קבע שהחוב למערערת בגין שלושה חשבונות שלא שולמו (31.6.96 ו- 31.7.96. 31.8.96) עולה לסכום התביעה.

אשר לתביעה שכנגד - הבורר דחה אותה לחלוטין מפני שלא מצא ביסוס לטענות המשיבה בדבר נזקים שנגרמו לה. הבורר סיכם את פרק ההתחשבנות בזו הלשון:

" כל האמור נכון עד לאותה נקודה בה נטען ע"י הנתבעת, ואין הוכחה נגדית, ששולמו לתובעת 870,505 ש"ח לעומת 829,185 ש"ח שהם בעצם סה"כ תביעת התובעת.

הפועל היוצא מן האמור הוא שהנתבעת ביצעה תשלומי יתר של 41,320 ש"ח" (עמ' 6 לפסק הבוררות)

(ג)                  לנוכח קביעת הבורר הגישה המערערת בקשה לתיקון פסק-הבוררות (להלן:- " בקשת התיקון") לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן:- " חוק הבוררות" או " החוק") בטענה שהבורר טעה בחישוב סך תביעותיה מבחינה אריתמטית. לטענתה, סך החשבונות הכולל שהגישה למשיבה היה 1,238,431 ש"ח, מהם יש להפחית 870,505 ש"ח ששולמו ואינם שנויים במחלוקת, והתוצאה המתקבלת היא 367,926 ש"ח נומינלית, שבצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה, מגיעים כדי 467,616 ש"ח - הלוא הוא סכום התביעה שבו היה על הבורר לחייב את המשיבה. תחת זאת קבע הבורר בטעות שעל המערערת לשלם למשיבה סך 41,320 ש"ח ששולמו ביתר.

(ד)                 ביום 9.9.01 דחה הבורר את בקשת התיקון (להלן:- " החלטת הבורר") בקובעו:

"במה דברים אמורים?

לא הובאו בחשבון מספר תשלומים שלא שולמו במלואם או לא שולמו בכלל. באם זו טעות בחישוב או השמטה?

לדעתי אין מדובר לא בטעות בחישוב ולא בהשמטה. אם נכונים דברי המבקשת, אזי התעלמתי ממספר חשבונות, אך אין בכך כדי להכניס את הבקשה למסגרת סעיף 22 לחוק.

אם אלה הם פני הדברים אזי ותהיה דעתי האישית או רגשותי בנדון, אשר תהיה, אין בכך כדי להקנות לי סמכות לתקן את הפסק. צריך לומר שאחרי הכל אינני מאמין, כי סך כל התוצאה הסופית גורמת לעוול כלשהו." (ההדגשה אינה במקור)

(ה)                ביום 23.9.01 הגישה המערערת המרצת פתיחה לביטול פסק-הבוררות (להלן:- " התובענה") שנשענה על סעיף 24(10) לחוק הבוררות. המבקשת טענה בתובענה שהבורר טעה טעות גלויה על פני הפסק. זו גורמת למערערת עיוות דין, ומקימה עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

(ו)                  ביום 11.12.01 נתן בית משפט קמא את פסק-הדין שבו דחה את התובענה. בית משפט קמא קבע שאין בנסיבות העניין כדי להקים עילת ביטול הנשענת על סעיף 24(10) לחוק, שכן אין בפי המערערת כל טענה שבעטיה היה בית משפט מבטל פסק-דין חלוט. השופט קמא הוסיף ובחן אם ראוי שיתקן את פסק-הבוררות לפי סעיף 22(ד) לחוק. הוא השיב לשאלה זו בשלילה משני טעמים. המערערת לא עתרה לסעד זה מפורשות. ובנוסף - אין מקום לתקן את פסק-הבוררות, מאחר שהטעות, ככל שקיימת, אינה טעות סופר או טעות בחישוב, אלא טעות מהותית הנובעת מאופן הצגת הדברים לבורר.

(ז)                  על פסק-הדין הוגשה בקשת רשות לערער (בר"ע 1033/02). ביום 4.7.02 נתן בית משפט זה (כב' השופט דן ארבל) פסק-דין שקיבל את הבקשה וביטל את פסק-דינו של בית משפט קמא. המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט העליון על פסק-דינו של השופט ארבל (רע"א 7982/02), וביום 4.5.03 ביטל בית המשפט העליון בהסכמה את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מחמת שניתן בחוסר סמכות (הסמכות לדון בערעור על החלטה בענייני בוררת נתונה למותב תלתא), ופסק-דינו של בית משפט קמא הושב על כנו.

(ח)                הערעור הובא לפנינו, וביום 30.10.05 שמענו את טענות באי-כוח הצדדים. הגיעה אפוא עת ההכרעה.

2.                    טענות המערערת בערעור

(א)                המערערת פורשת את התשתית הנורמטיבית הצריכה לעניין, וטוענת שיישומה מביא למסקנה שבית משפט קמא היה מוסמך וצריך לתקן את פסק-הבוררות. הבורר הנכבד קיבל את כל טענות המערערת ודחה את טענות המשיבה, כשרק בחלק האופרטיבי של פסק-הבוררות נפלה טעות בהיסח הדעת: הבורר קבע שהמערערת קיבלה סך 870,505 ש"ח - עובדה שהיא נכונה; כן קבע שהיא תבעה סך של 829,185 ש"ח - עובדה שאינה נכונה. קביעה זו של הבורר אבסורדית כשלעצמה, שכן אין זה הגיוני שהמערערת תבעה סכום נמוך מזה שקיבלה.